(1) 
וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ בִּסְתָמָא קָנֵי עוּמְקָא וְרוּמָא כִּי גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים מַאי הָוֵי כֵּיוָן דְּגָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים חֲשִׁיב.
וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ בִּסְתָמָא קָנֵי עוּמְקָא וְרוּמָא כִּי גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים מַאי הָוֵי כֵּיוָן דְּגָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים חֲשִׁיב.And if it enters your mind to say that when a house is sold without specification, the buyer acquires the depth and the height of the house, then even when it has a parapet ten handbreadths high, what of it? Why shouldn’t the buyer acquire the roof? The Gemara answers: Since the parapet is ten handbreadths high, the roof is significant in its own right, and therefore, unless it is specifically included in the sale, the buyer does not acquire such a roof along with the house.
1. מכרה: דפוסים: מכרן .
2. קשי: דפוסים: קשיא .
3. ואחת: דפוסים: ואחד .
4. ורבנן: דפוסים : רבנן .
5. יפה הוא, רעה הוא: דפוסים: יפה, רעה .
7. לבי ריש: וכן בה״ג, רא״ש, אור זרוע שם. דפוסים: לריש .
[מתני׳]. לא את הבור ולא את הדות אע״פ שכתב לו עומקא ורומא, וצריך ליקח לו דרך דברי ר׳ עקיבא וחכמים אומרים אין צריך ליקח לו דרך וכו׳. טעמיה דר׳ עקיבא משום דקסבר מוכר בעין יפה מוכר וכי מכר לא שייר לפניו כלום, ורבנן סברי מוכר בעין רעה מוכר.
ואי סלקא דעתך בסתמא קני עומקא ורומא – כדקפרכת לעיל.
כי גבוה י׳ טפחים מאי הוי – אמאי לא קנה אלא לאו ש״מ דרומא מסתמא לא קני לא גג גבוה עשרה ולא אויר מי׳ ואילך והוא הדין דלא קני עומקא מסתמא כלל כרב דימי ומיהו גג שאין לו מעקה גבוה י׳ קני מסתמא להשתמש על הגג דאין זה בכלל רום אלא בכלל גוף הבית ממש כעליית הבית.
ומדחינן גבוה עשרה חשיב בית בפני עצמו ולא מיבטיל לגבי בית בסתמא עד דמפרש עומקא ורומא אבל אויר הגג עד לרקיע דהיינו רומא והוא הדין לעומקא קני מסתמא.
ואי סלקא דעתך בסתמא קני כי גבוה י׳ טפחים מאי הוי – פי׳ בקונ׳ אי בסתמא קני אויר שלמעלה מן הגג שהוא גבוה עשרה מן הגג וגם הבנין שלמטה ממנה יקנה והגג שבאמצע לא יקנה ואין סברא שיהא הפסק בקנינו וזה דחקו לרבינו שמואל לפרש דלא קאי אע״פ שכתב לו עומקא ורומא דמתניתין אגג דאי קאי אגג א״כ כי נמי בסתמא לא קני תקשי ליה הכי דכשכתב לו עומקא ורומא קני בנין שלמטה מן הגג ואויר שלמעלה והגג שבאמצע לא קני ומשני כיון דגבוה עשרה טפחים חשיב ולא קני ליה לגג אבל אויר שלמעלה קני וכך פירש הקונטרס וכן צריך לפרש דלא מצי למימר כיון דלא קני גג לא קני נמי אויר שלא יהא הפסק בקנינו דהא מוכח בסמוך בהדיא דאי אמר בסתמא קני רומא אפי׳ כשהגג גבוה עשרה קני האויר למעלה הימנו עד לרקיע אע״ג דלא קני גג דפריך מדרב פפא דאמר אם רצה לבנות על גבה בונה וסלקא דעתך דעל גבה ממש קאמר באויר שלמעלה מן הגג ויבנה על גבי עמודים שלא יכביד על הכותל ואי ס״ד בסתמא לא קני ל״ל על מנת פי׳ והלא בלא ע״מ נמי יכול לבנות עלייה באויר שלמעלה מן הגג ואי כי אמר בסתמא נמי קני כשגג גבוה י׳ לא קנה לאויר שלמעלה דא״כ כי נמי בסתמא קני תקשי ליה ע״מ ל״ל וזהו דוחק לפי׳ רבינו שמואל שהמקשה הוא מקשה מכח אותה סברא שאין נראה לו שיהא הפסק בקנינו והגמ׳ אינו חושש ממנו ונראה לר״י לפרש דקאי ארישא אבל לא את הגג כדפרי׳ לעיל והכי פריך הכא א״א בשלמא דבסתמא לא קני עומקא ורומא כיון דבטורח בעי לקני רומא אתי שפיר דכיון דגג גבוה עשרה טפחים דלא קנה גג דבדבר מועט מתבטל הקנין דלא בטל גג אגב בית אלא אי אמרת דבסתמא קנה כיון שנקל כל כך לקנות א״כ אפי׳ גג שיש לו מעקה גבוה עשרה יקנה כיון דבעין יפה כל כך מוכר דאפי׳ בסתמא קני רומא ומשני לעולם בסתמא קני רומא ואפ״ה לא מזבין ליה גג גבוה י׳ בסתמא אם לא שכתב עומקא ורומא כיון דחשיב ורבינו תם אין נראה לו מה שפי׳ הקונ׳ דדיוטא גג שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים דבמסכת שבת מוכח דלשון דיוטא הוא שורה דתנן בהזורק (דף צו.) שתי גזוזטראות זו כנגד זו ברה״ר המושיט והזורק מזו לזו פטור היו שתיהם בדיוטא אחת כו׳ משמע בשורה אחת שאינם זו כנגד זו ועוד דמאי דמפרש מילתיה דרב פפא דאי נפלה הדר בני לה הא לא משמע הכי לישנא דרב פפא דקאמר שאם רוצה לבנות עלייה על גבה בונה דמשמע דעל גבה ממש של דיוטא ועוד שצריך לדחוק ולחלק בין הך דיוטא לההיא דהבית והעלייה ונראה לר״ת דיוטא עליונה היא שורת אבנים עליונה של חומה שהגג עומד עליה וקאמר למאי הלכתא קאמר ע״מ שהדיוטא עליונה שלי הלא אינו יכול להסירה אם היה רוצה שכל הבית מכר לו ולענין מה היא שלו ומפרש רב זביד שאם רוצה להוציא בה זיזין מוציא פירוש על שורה עליונה אע״פ שמכביד על הבית ורב פפא אמר אם רצה לבנות עלייה על גבה בונה ע״ג עמודים שלא יכביד על הבית אבל להכביד אינו רשאי ופריך אלא לרב פפא מאי זאת אומרת דאע״ג דיכול לבנות עלייה על גבה הא מסקינן דעומקא ורומא מסתמא לא קני וא״כ כיון דלא מהני דבוריה לשייר בגוף הבית ואינו יכול להכביד מאי זאת אומרת דהא פשיטא דמהני דבוריה אם נפלה דהדר בני לה וממתניתין שמעינן דייתור לשון מהני אבל לרב זביד אתי שפיר זאת אומרת דמשייר בגוף הבית ולמאי דמסקי׳ דבסתמא לא קנה עומקא ורומא מסיק לרב פפא לענין דאי נפל הדר בני לה לאו אעלייה קאי אלא אם נפל הבית ואינו רוצה הלוקח לבנותו הרי בעל עלייה בונה את הבית והעלייה ע״ג עמודים כאשר בתחלה ויושב בה עד שיתן לו יציאותיו וא״ת ומאי נפקא ליה מינה במה שהבית בנוי תחת העלייה כיון שהעלייה אינה בנויה ע״ג כתלי הבית אלא ע״ג עמודים הקבועין בחצר בלא בית נמי יכול לעשות כן ואמר ר״ת שלא יפחד תמיד שלא תפחת העלייה ויפול לארץ ועוד דנפקא ליה מינה שלא ינשב הרוח תחת העלייה ויתקרר וקשיא לפי׳ ר״ת דאמר בפרק זה בורר (סנהדרין דף לא.) אחד אומר בדיוטא עליונה ואחד אומר בדיוטא תחתונה מעשה בא לפני רבי וצירף עדותן ואי דיוטא שורת חומה היאך הלוה חבירו על שורת חומה אלא משמע דהיינו תקרה ובשילהי כיצד משתתפין (עירובין דף פח.) נמי תנן שתי דיוטות זו כנגד זו מקצתם עשו עוקה כו׳ לא משמע כלל שורת חומה אלא תקרה.
מתני׳ לא את הבור ולא את הדות אע״פ שכתב לו עומקא ורומא כדאוקמא רב דימי בגמרא לעיל דעומקא ורומא בסתם לא קני ואהני עומקא ורומא למיקני עומקא ורומא ולא למיקני בור ודות. יתיב רבינא וקא קשיא היינו בור היינו דות. א״ל רבה תוספאה לרבינא תניא אחד הבור ואחד הדות בקרקע אלא שהבור בחפירה והדות בבנין:
[שם]
מתני׳ וצריך המוכר ליקח לו דרך מן הלוקח לילך לבור ולדות שלו דברי ר׳ עקיבה וחכמים אומרים אין צריך ליקח לו דרך ומודה ר׳ עקיבה בזמן שאמר לו חוץ מאלו פי׳ חוץ מבור ודות שאין צריך ליקח לו דרך דתנאי שלא לצורך הוא שהרי אינו בכלל הבית אלא לטפויי מילתא קא אתי ושייר לו דרך ולרבנן לרווחא דמילתא אמר כן. מכרו בור ודות לאחד והבית עיכב לעצמו רע״ק אומר אין צריך הלוקח ליקח לו דרך לבור ודות שקנה וחכמי׳ אומרי׳ צריך ליקח לו דרך. ואוקימנא דר׳ עקיבה סבר מוכר בעין יפה מוכר ורבנן סברי מוכר בעין רעה מוכר:
מתני׳ וצריך המוכר ליקח לו דרך מן הלוקח לילך לבור ולדות שלו דברי ר׳ עקיבה וחכמים אומרים אין צריך ליקח לו דרך ומודה ר׳ עקיבה בזמן שאמר לו חוץ מאלו פי׳ חוץ מבור ודות שאין צריך ליקח לו דרך דתנאי שלא לצורך הוא שהרי אינו בכלל הבית אלא לטפויי מילתא קא אתי ושייר לו דרך ולרבנן לרווחא דמילתא אמר כן. מכרו בור ודות לאחד והבית עיכב לעצמו רע״ק אומר אין צריך הלוקח ליקח לו דרך לבור ודות שקנה וחכמי׳ אומרי׳ צריך ליקח לו דרך. ואוקימנא דר׳ עקיבה סבר מוכר בעין יפה מוכר ורבנן סברי מוכר בעין רעה מוכר:
ואמרינן תו ת״ש ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה י׳ טפחים ואי ס״ד בסתמא קני עומקא ורומא כי גבוה י׳ טפחים מאי הוי. לקנייה כשאר עומקא ורומא. אי אמרת בשלמא בסתמא לא קני עומקא ורומא דלאו בכלל עיקר זביני דביתא הוא ומתני׳ בדכתב ליה עומקא ורומא, כיון דלא קני עומקא ורומא אלא מחמת דכתב ליה, כל היכא דאיכא למיתלי בעומקא ורומא דלא הוי חזי בשעת מכירה לאשתמושי ביה לא תלינן במידי דחזי לאשתמושי ביה דיד בעל השטר על התחתונה. אלא אי אמרת בסתמא קני עומקא ורומא דבכלל עיקר זביני דביתא הוא ומתני׳ בדלא כתב ליה, כי גבוה עשרה טפחים מאי הוי, כיון דאוירא בעלמא הוא ומכלל רומו של בית הוא לקניה בסתמא כשאר עומקא ורומא דמיקני בסתמא.
ודחינן כי גבוה עשרה טפחים חשיב למפלג רשותא לנפשיה, וכבור ודות דמי דלא מיקנו בסתמא. וליתיה להאי שינויא, דקימא לן כרב דימי. ולאו משום דלית ליה האי טעמא לרב דימי, דעל כרחיך טעמא דמוקים לה למתניתין [דולא] את הגג משום דחשיב הוא, אלא משום דבלא האי טעמא דמוקים לה למתניתין בדלא כתב ליה אי כתב ליה עומקא ורומא קני ליה לגג ואע״ג (דלית) [דאית] ליה מעקה גבוה עשרה טפחים, דכיון דבסתמא קני עומקא ורומא אהני עומקא ורומא למקנייה לגג דגבוה עשרה, ואלו לרב דימי כיון דבסתמא לא קני עומקא ורומא אע״ג דכתב ליה עומקא ורומא נמי לא קני ליה לגג שיש לו מעקה גבוה עשרה אלא היכא דכתב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא. תדע דמטעמא דמאן דדחי לה לסיעתיה דרב דימי וקסבר דבסתמא קני עומקא ורומא נשמע לרב דימי דאמר בסתמא לא קני עומקא ורומא, דהא כל מידי דאפילו לטעמא דמאן דאמר בסתמא קני עומקא ורומא לא מיקני בסתמא, לטעמא דמאן דאמר דבסתמא לא קני עומקא ורומא אע״ג דכתב ליה עומקא ורומא נמי לא מהני ביה עד דכתב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא, כדשמעינן ליה לרב דימי גבי בור ודות ומחילות, והוא הדין לגג שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים. ומדלטעמא דמאן דדאמר בסתמא קני עומקא ורומא לא מיקני בסתמא, לרב דימי דאמר עומקא ורומא בסתמא לא קני אע״ג דכתב ליה עומקא ורומא נמי לא קני ליה לגג שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים. תדע נמי דגבי בור ודות טעמא מאי, דכיון דאצטריך עומקא ורומא למקני עומקא ורומא לא מהני למקני בור ודות ומחילות דחשיבי עד דכתב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא, הוא הדין נמי גבי גג שיש לו מעקה גבוה עשרה דכיון דחשיב לא מהני ביה לישנא דעומקא ורומא לחודיה.
ודוקא דגבוה עשרה, דכיון דחזי לאשתמושי ביה חשיב למהוי רשותא באנפי נפשיה לאפוקי מכלל לישנא דעומקא ורומא כדברירנא. אבל היכא דלא גבוה עשרה, כיון דלא חזי לאשתמושי ביה אלא ע״י הדחק לא חשיב לאפוקי מכלל שאר עומקא ורומא, ואי כתב ליה עומקא ורומא קני ואי לא לא קני, דלא גרע משאר עומקא ורומא דלא מקני בסתמא. ולא [דמי] לחדר ויציע דכי לא חשיבי מיקנו בסתמא, דהתם כיון דפתיחי לגויה ודמו תשמישי להדדי, כחורי הבית וחלונותיו דמו דמזדבני בהדיה, אבל גג שאין לו מעקה גבוה עשרה או שאין בו ד״א לגבי ביתא לאו חדא תשמישתא הוא, חדא דלא פתיח לגויה, ועוד שהרי תשמישו לאויר. ואי איכא לדמויה לשאר אוירא ברומיה דביתא הוא דאיכא לדמויה דקימא [לן] דלא מיקני בסתמא. ומתני׳ דקתני בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים, הא לא גבוה מזדבן, בדכתב ליה עומקא ורומא קאי, דכי קתני סופא אע״פ שכתב לו עומקא ורומא אכולהו קאי. וסוגיין נמי דכי גביה כי דינא דבור ודות נמי דלא מהני בהו לישנא דעומקא ורומא. וכי איכא למידק ממתני׳ דכי לא גבוה עשרה מזדבן לאו בסתמא איכא למידק אלא בדכתב ליה הוא דאיכא למידק, דכי גביה הוא שאע״פ שכתב לו לא מזדבן, אבל לא גביה אי כתב ליה עומקא ורומא מזדבן. ודיקא נמי מדאתינן לסיועי מינה למאן דאמר עומקא ורומא בסתמא לא קני, ואי ס״ד כי לא גביה אע״ג דלא כתב ליה נמי מזדבן, אדסייעיה מגבוה לותביה משאינו גבוה, דאי ס״ד בסתמא לא קני לא גביה אמאי מזדבן. אלא משום דמתני׳ ליכא למידק מינה דכי לא גביה מזדבן אלא בדכתב ליה, אבל לא כתב ליה אע״ג דלא גביה נמי לא מזדבן.
ומגו דלא מזדבן אויריה, מעקה דמקיף ליה נמי לא מזדבן, ואע״ג דמחבר בביתא. דכי אמרינן גבי מכר דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי, במידי דהוי מתשמישי הדבר המכור, אבל הכא דהאי מעקה לאו מתשמישי דביתא הוא, וגג גופיה לא מזדבן, מעקה דידיה נמי לא מזדבן. תדע נמי דהא באוירא דגג קאי ואוירא גופיה לא מזדבן. ומסתברא דכל היכא דהוי שיור באנפי נפשיה, כגון דכתב ליה עומקא ורומא ואית ביה גג שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים, לא הוי שיור אלא עד שפת המעקה, ושארא בכלל עומקא ורומא קאי.
ולענין קרקע הגג, כל היכא דקימא לן דמזדבן, כל שכן קרקע דידיה דמזדבן. אבל היכא דקימא לן דלא מזדבן, איכא לפלוגי. דבסתמא, דכי לא מזדבן מחמת דהוי מכלל רומיא דביתא דלא מיקני בסתמא הוא דלא מזדבן, אוירא לחודיה הוא דהוי שיור אבל גג גופיה דמגופיה דביתא הוא לא הוי שיור, ולית ליה למוכר לאשתמושי ביה אפילו בדריסת הרגל, דהיזקא דבעל הבית הוא. ולא דמי להבית והעלייה של שנים, דשאני התם דאית ליה לבעל העלייה שעבודא גביה לאשתמושי על גבי תקרת הבית, אבל הכא דלית ליה למרי אוירא זכותא ולא שעבודא בהאי ביתא כלל לא. וכל היכא דכי לא מזדבן מחמת חשיבותיה דגג הוא, כגון היכא דאית ליה מעקה גבוה עשרה טפחים מכל רוחא דצריך מעקה, אית ליה למוכר זכותא לאשתמושי בקרקע הגג, דומיא דהבית והעלייה של שנים, [דאי] לאו הכי מאי חשיבותיה דהאי גג דהוי שיור.
ומנא תימרא דהא דקתני ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים בדאית ליה מעקה מכל רוחא דצריך ליה הוא, מדקאמרינן כיון דגבוה עשרה טפחים חשיב, ואי ס״ד בדלא מקיף ליה מכל רוחא דצריך ליה מאי חשיבותיה, הא לא חזי לאשתמושי ביה. ומנא תימרא דכי לא צריך ליה אלא מחד גיסא דאף ע״ג דלית ליה אלא מההוא גיסא דצריך ליה חשיב למהוי שיור. חדא מדקתני בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים, ולא קתני בזמן שמוקף מעקה גבוה עשרה טפחים, ש״מ זימנין דסגיא ליה בחד מעקה, כגון היכא דלא צריך ליה אלא מחד גיסא. ועוד מדאתינן לסיועי מינה למאן דאמר בסתמא לא קני עומקא ורומא, ואי ס״ד דוקא דמקיף ליה האי מעקה משלש רוחותיו, דקארי לה מאי קארי לה, הוה ליה לאסוקי אדעתיה דכי אית ליה שלש מחיצות פלג ליה רשותא לנפשיה. אלא משום דמתניתין אע״ג דלא מקפי לה מחיצות נמי קאי דדמי לאוירא גרידא ואפילו הכי לא מזדבן. תדע נמי מדקא משנינן כיון דגביה עשרה טפחים חשיב, ולא קאמרי׳ משום דפליג רשותא לנפשיה, ש״מ דהיכא דלא צריך אלא חד מעקה כגון דמקפי ליה גגין משאר רוחות בחד מעקה סגיא, דאף ע״ג דקימא לן דבין גג לגג בעי מחיצה עשרה לנתפס עליו כגנב (לעיל ו,ב) התם דינא דשייך גבי מרי גגין הוא, מיהו גג גופיה היכא דאית ליה מעקה מההוא גיסא דצריך לה לסלוקיה היזקא מידי דחשיב לאשתמושי ביה הוא ולא מזדבן. אבל היכא דבעי מעקה משתי רוחות וליכא אלא מרוח אחת, אי נמי דבעי משלש רוחות וליכא מעקה אלא מרוח אחת, בכלל שאר עומקא ורומא הוא וכמאן דלא גביה עשרה טפחים דמי. וכבר ברירנא במתני׳ (לעיל סא,א סי׳ א ולהלן סד,א סי׳ ב) דגבי גג במעקה גבוה עשרה טפחים תליא חשיבותא, לא שנא אית ביה ארבע אמות ולא שנא לית ביה ארבע אמות, לא שנא דפתיח לגו ביתא ולא שנא דלא פתיח לגביה.
וחזינן ליה לגאון בספר מקח וממכר (שער כ) דגריס לה להאי הויא דולא את הגג בכלל הויא קמיתא הכין, הכי נמי מסתברא דקתני סופא ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים דאי ס״ד בסתמא לא קני כי גבוה עשרה טפחים מאי הוי כי גבוה עשרה טפחים חשיב. והכין פירושא להאי גירסא, הכי נמי מסתברא, כדקא משנינן מתני׳ בדלא כתב ליה, דשמעת מינה דבסתמא קני עומקא ורומא דלית ביה תשמישא, ואמטול הכי לא קני לגג אלא היכא דלית ליה מעקה גבוה עשרה, דאילו היכא דאית ליה מעקה גבוה עשרה אע״ג דאוירא בעלמא הוא כיון דחזי לאשתמושי ביה לאו מכלל עומקא ורומא דמקני בסתמא הוא, דאי ס״ד בסתמא לא קני עומקא ורומא ומתני׳ דשמעת מינה דכי לית ליה מעקה גבוה מזדבן בדכתב ליה, אי הכי כי גביה עשרה טפחים מאי הוי, כיון דכתב ליה עומקא ורומא לזדבן, דאוירא הוא [ו]בכלל משמעותא דעומקא ורומא הוא. ופריך כי גבוה עשרה טפחים חשיב, ואמטול הכי לא מהני ביה לישנא דעומקא ורומא, מידי דהוה אבור ודות ומחילות לרב דימי.
אשתכח השתא דבין לגירסא קמא בין לגירסא בתרא, אליבא דרב דימי כי לא גביה עשרה טפחים כשאר עומקא ורומא דמי, ואי כתב ליה עומקא ורומא קני ליה ואי לא לא קני ליה. ואי גבוה עשרה טפחים חשיב, ואע״ג דכתב ליה עומקא ורומא נמי לא מזדבן עד דכתיב ליה עומקא ורומא מארעית תהומא ועד רום רקיעא. ולא שנא אית ביה ארבע אמות ולא שנא לית ביה ארבע אמות בגבוה עשרה טפחים תלייא חשיבותיה כדברירנא:
לג. א״ל רבינא לרב אשי ת״ש דאמר רבי שמעון בן לקיש זאת אומרת המוכר בית לחבירו וא״ל על מנת שדיוטא העליונה שלי דיוטא העליונה שלו ואמרינן עלה למאי הילכתא אמר רב זביד שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא רב פפא אמר שאם רצה לבנות עלייה על גבה בונה. דאלמא לרב פפא כי קאמר ריש לקיש דאהני ליה על מנת לשיוריה בזביניה מילתא יתירתא לבר מדיוטא גופה דומיא דמעשר, למבני עלייה על גבה הוא דאהני, ואי ס״ד בסתמא דלא כתב ליה עומקא ורומא לא קני עומקא ורומא דהיינו אוירא דעילוי ביתא, אשתכח דבסתמא אע״ג דלא שייריה לדיוטא אוירא דעל גבה הוי שיור והרי המוכר יכול לבנות עלייה על גבה על גבי עמודין, ואם כן גבי האי עלייה מיהת (לימא) [למה] לי על מנת. מסתמא נמי יכיל מוכר למבני עלייה על גבה. וכי תימא אהני לשוייה קרקע לעלייה לדריסת הרגל וכיוצא בה, הא לאו מילתא היא, דכיון דשיירה לדיוטא אית ליה לאשתמושי בה בין בקרקעיתא בין על גבה. אלא משום דבסתמא קני עומקא ורומא דהינו אוירא דעילוי דיוטא דהינו מילתא יתירתא דאהני על מנת לשיורה אליבא דרב פפא בעיקר זביני לבר מדיוטא גופה דומיא דמעשר.
ופריק אהני על מנת דאי נפל הדר בני לה. והאי דאי נפל הדר בני לה דקאמרינן לאו אעלייה גופה קאי, דכיון דלכתחילה נמי בני לה מסתמא כל שכן דאי נפל הדר בני לה, אלא אדיוטא גופא קאי, והכי קאמר, אהני על מנת לגבי האי עלייה דאי נפל דיוטא בני לה לשווייה קרקע לעלייה לדריסת הרגל כדמעיקרא. דאי לא דאהני על מנת לשיוריה בעיקר זביני מילתא יתירתא לבר מגופיה דדיוטא, אף ע״ג דאהני לשיורי לגופה דדיוטא ויכול המוכר למבני עלייה על גבה על גבי עמודין סמוך לדיוטא, דהויא לה דיוטא קרקע לעלייה, אפי׳ הכי אי נפל ההיא דיוטא לא הדר בני לה, דאמר ליה לוקח נהי דמקנא לא קנינא לה לדיוטא אשתעבדי נמי לא משתעבדנא לך, דלההיא דיוטא קמיתא הוא דאשתעבדי לך לדיוטא אחריתי לא אשתעבדי לך. [ו]השתא דאהני על מנת לשיורי בבית זכותא לדיוטא אפילו נפלה הדר בני לה. ורב פפא גופיה דאשמעינן דאהני על מנת שאם רצה לבנות עלייה על גבה בונה, לאו בבנין עלייה גופה קאמר דאהני אלא בדיוטא גופה הוא דאהני, והכי קאמר, אהני על מנת גבי האי דיוטא לשיוריה לנפשיה שיור גמור לשוויה קרקע לעלייה דבני על גבה, ולא חייש דילמא נפלה דיוטא ואזיל ליה קרקע עלייה מחמת דלא מצי בני לה, אלא אי נפלה הדר בני לה, דכי היכי דמזדבנא ליה עלייה דאי נפלה הדר בני לה, דהא לא קני ליה עומקא ורומא ללוקח, מיתחזקא ליה נמי דיוטא מכח על מנת דאי נפל הדר בני לה.
ואם תמצא לומר דהאי דאי נפלה הדר בני לה דקאמרינן אעלייה גופה דקא מקשינן מינה קאי, מיהו לאו לגבי כותלי עלייה ותקרתה אהני אלא לגבי קרקעה אהני, דהיינו גגה דדיוטא דאהני בה תנאה. והכי קאמרינן, אהני על מנת גבי עלייה דאי נפלה כולה בהדי קרקעה דהיינו תקרתה דדיוטא, הדר בני לה כדמעיקרא בהדי דיוטא לשוויה לדיוטא קרקע לעלייה. [ד]אי לאו על מנת לא הוה בני לה לעלייה כדמעיקרא אלא על גבי תקרה אחריתי דקימא עילוי עמודין, אבל למבני לה בתרי דיוטא דילה לשוויה לדיוטא קרקע לעלייה לא, דאמר ליה לההיא דיוטא אשתעבדי לך. והוא הדין לרב פפא גופיה כי אצטריך לאשמועינן רבותא משום סירכא דדיוטא בלחוד הוא דאצטריך לאשמועינן רבותא כדברירנא לפירושא קמא. והני תרי פירושי תרוייהו לחד טעמא סלקין.
והני מילי היכא דלא חשיבא, כגון דלא גביה עשרה טפחים אי נמי לית בה ארבע אמות דמסתמא נמי מזדבנא, (אלא) [אבל] היכא דחשיבא דלא מזדבנא בסתמא לא שנא איכא עלייה על גבה ולא שנא ליכא עלייה על גבה, אי נפלה הדר בני לה. חדא, דכיון דבסתמא הויא שיור ברשותיה דמוכר קימא כדמעיקרא, ועוד דהא ברירנא בפרק חזקת (לעיל לז,א סי׳ פד) דשמעתא דמכר קרקע ושייר אילנות לפניו אפילו בסתמא קימא דומיא דבור ודות, ואפי׳ הכי כיון דמכחשי בארעא מסתמא שיורי משייר להו קרקע דאי נפלי הדר נטע להו, וה״ה גבי גג ודיוטא ועלייה דהני נמי מכחשי בביתא. תדע דמתני׳ דהבית והעלייה של שנים שנפלו (ב״מ קיז,ב) סתמא קתני, ומשמע אפילו מכר את הבית ושייר עלייה מסתמא לנפשיה ואפילו הכי אי נפלי הדר בני להו כדמעיקרא. וההיא דאמרינן לטעמיה דרב פפא אהני על מנת דאי נפלה הדר בני לה, דשמעת מינה טעמא דאהני על מנת לשיורי מילתא יתירתא בעיקר זביני לבר מגופה דדיוטא, מכלל דאי הוה סבירא לן דלא אהני על מנת שלא לשיורה לדיוטא גופה אי נפלה לא הדר בני לה, שאני התם, דאי הוה סבירא לן דלא אהני על מנת אלא לשיורה לדיוטא גופה אשתכח דהוה סבירא לן דלא שייר מקום דיוטא בבית המכור, אבל היכא דחשיבא לשיורא בסתמא כיון דסבירא לן דבסתמא שיירה שיורי שייר מקום דיוטא בבית, כדברירנא טעמא לעיל, ואמטול הכי אי נפלה הדר בני לה.
והני מילי לענין דאי נפלה הדר בני לה, אבל להוציא לה זיזין, אי שיירה בפירוש מוציא ואי לא [לא], דמסתמא דיוטא שייר אבל לאשתמושי בגוף הבית המכור לא שייר, מידי דהוה אעליון שבא להגביה או לשנות בגויל או למעט בחלונות דאין שומעין לו. תדע דבהדיא גרסינן בפרק מי שמת (לקמן קמח,ב) אם תמצא לומר בית לאחד ודיוטא לאחד לא הוי שיור חוץ מדיוטא הוי שיור ואליבא דרב זביד דאמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא, דשמע מינה דגבי בית לאחד ודיוטא לאחד אם רצה בעל דיוטא להוציא בה זיזין אינו מוציא, ואי ס״ד בסתמא נמי היכא דחשיבא למהוי שיור גבי מוכר מוציא, כי לא חשיבא נמי כיון דזבנא לאחר הא אחשבה ואמאי אינו מוציא, אטו לוקח מגרע גרע. אלא לאו ש״מ דבסתמא אפילו היכא דחשיבא למהוי שיור לית ליה רשותא לאפוקי בה זיזין ולא למבני על גבה ממש, דאמר ליה לוקח קא מרעת להו לאשיתאי. אבל ודאי אם רצה המוכר לבנות דיוטא אחרת מופלגת בקרקעיתה מכתלי הבית על גבי עמודין ולבנות עליה על גבה, אפילו היכא דלא חשיבא דיוטא קמייתא לשיוריה בסתמא ולא אהני נמי עילוה היכא דלא אקני ליה אוירא דעילוה, הדין עמו, ואפילו נפל הבית עצמו והדר לוקח ובנייה, ולא מצי לוקח למימר ליה כי שיירת לנפשך אוירא דההוא ביתא דזבינת לי [הוא] דשיירת והאי ביתא אחריתי הוא. חדא, דנהי דביתא אזיל והאי אחרינא הוא אלא אויר שעל גביו להיכא אזיל, על כרחיך חד אויר הוא ומעיקרא לא אקנייה מוכר להאי אויר ללוקח כלל ובמאי נפיק מרשותיה דמוכר. ועוד אי מהאי טעמא אפי׳ בית נמי לית ליה ללוקח, דאמר ליה מוכר ביתא קמא הוא דזבינית לך, נפל אזדא ולית לך ולא מידי. אלא מאי אית לך למימר, כיון דזבניה לבית ללוקח קנייה לוקח לאוירא דידיה מן הקרקע ועד התקרה לגמרי, כל שכן לגבי אויר שעל גביו דכי שייריה מוכר לנפשיה לגמרי שייריה.
ואי קשיא לך מאי קא קשיא ליה לרבינא מדרב פפא, דילמא לעולם אימא לך בסתמא נמי לא קני ליה לוקח לאוירא דעילוי דיוטא העליונה, ואפי׳ הכי אי בעי מוכר למבני עלייה על גבה ממש אינו בונה, דאמר ליה לוקח קא מרעת להו לאשיתאי, מידי דהוה אבית ועלייה של שנים שאם רצה העליון להכביד כל שהוא מצי בעל הבית לעכובי עילויה, אהני ליה על מנת שאם רצה לבנות עלייה על גבה ממש בונה, ואמאי אצטריך רב אשי לשנויי ליה דאהני ליה על מנת דאי נפלה הדר בני לה, הא ודאי היא גופה אהניא ליה שאם רצה לבנות עלייה על גבה ממש בונה. לא תקשי לך, דעל כרחיך כי (מתני) [מהני] הדין תנאה למבני על גבה ממש ה״מ לטעמיה דרב זביד, אבל לטעמא דרב פפא אפילו השתא נמי לית ליה למבנא על גבה ממש ולא מידי. וכי קשיא ליה לרבינא לאו מדרב זביד קא קשיא ליה, דהא ודאי אפילו תימא דמסתמא לא אקני ליה מוכר אוירא דעילוי דיוטא העליונה ללוקח, לית ליה למוכר לאפוקי בה זיזין מעובי קרקעית הדיוטא, לפי שעובי קרקע הדיוטא שהיא מתקרת הבית מגופו של בית הוא חשוב וכעובי הכתלים דמי וקני ליה ללוקח, וכי לא קני לוקח מגב קרקע הדיוטא ולמעלה הוא דלא קני. ואשתכח דאהני ליה על מנת שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא, וכל שכן לבנות עלייה על גבה ממש, דהא שיורי שייר מקום דיוטא לנפשיה.
אלא כי קשיא ליה מדרב פפא קא קשיא ליה, דקאמר שאם רצה לבנות עלייה על גבה בונה אבל להוציא בה זיזין אינו מוציא, אלמא קא סבר לא שייר מקום דיוטא לנפשיה, וכיון דלא שייר מקום דיוטא לנפשיה כל שכן דלא משתעבד ליה הבית למבני עלייה על גביו ממש, דא״ל קא מרעת להן לאשיתאי. ועל כרחיך כי קאמר רב פפא שאם רצה לבנות עלייה על גבה בונה ע״ג עמודים קאמר ולא משתמש בה בדיוטא אלא למהוי קרקע לעליה ולאשתמושי בה בדריסת הרגל ושאר תשמישי דידה. ואמטול הכי קשיא ליה לרבינא אי ס״ד בסתמא לא קני לוקח, עומקא ורומא (לימא) [למה] לי על מנת, ואיצטריך רב אשי לתרוצי ליה אהני ע״מ דאי נפלה דיוטא הדר בני לה כדפרישנא לעיל. אבל למבני עלייה על גבי הדיוטא עצמה, לא שנא שיירה לדיוטא בפירוש ולא שנא בסתמא לא מצי בני, דאמר ליה לוקח קא מרעת להו לאשיתאי. ה״מ לטעמיה דרב פפא דס״ל דאע״ג דשיירה לדיוטא לא שייר מקום דיוטא בבית, אבל לרב זביד דסבירא ליה דכיון דשייר דיוטא שייר נמי מקום דיוטא בבית לנפשיה ואם רצה להוציא בה זיזין מוציא אע״ג דקא משתמש באויר הבית המכור ומרע להו לאשיתאי בהוצאת זיזין, כל שכן שאם רצה לבנות עלייה על גבה ממש בונה דבאוירה דנפשיה קא משתמש. ולא דמי לעליון שבא לשנות בגויל, דהתם לא אשתעבד ליה תחתון לעליון לטפי מן הכין, ולית ליה לעליון זכותא ברשות התחתון כלל אלא גבי מכר בית ושייר דיוטא לפניו כיון דסבירא לן דשייר מקום דיוטא לנפשיה בכוליה בית נמי שייר זכותא לההיא דיוטא דאי בעי לאוסופי עלה מאי דבעי מצי עביד. דאי ס״ד דלא שייר זכותא בבית אלא לההיא דיוטא בלחוד, א״כ כי רצה להוציא בה זיזין אמאי מוציא. אלא ודאי ש״מ דכי שייר זכותא לדיוטא בבית לכל מאי דבעי למעבד בה בההיא דיוטא הוא דשייר. וקימא לן כרב זביד כדברירנא לעיל (סי׳ ל ד״ה וקימא).
נקיטינן השתא מהני שמעתתא במוכר את הבית, דבסתמא לא קני לוקח עומקא ורומא ואין ללוקח אלא מן הקרקע ועד התקרה והתקרה בכלל. ואם רצה אחד מהן לעשות חלל תחת הקרקע או לבנות עלייה על תקרת הבית או על תקרת הדיוטא המכורה עם הבית חברו מעכב עליו, כדברירנא טעמא בשמעתיה דרב דימי (לעיל סי׳ לא) מדין הבית והעליה של שנים. אבל אם רצה המוכר להשתמש באויר שעל גבי תקרת הבית או שעל תקרת הדיוטא או שעל הגג ועד לרקיע הדין עמו. והוא דלא בני מידי על התקרה עצמה ולא על הגג עצמו ולא על הכתלים עצמן. ולית ליה לאשתמושי בהו אפי׳ בדריסת הרגל, דאמר ליה לוקח קא מרעת להו לאשיתאי. וכל שכן שאם רצה להוציא זיזין מתקרת הבית אינו מוציא, ואין לו בעומק הבית אלא לאשתמש בו בהכנסת קורות וכיוצא בהן, ואין לו ברומו אלא לבנות עליה סמוך לתקרת הבית על גבי עמודין ועושה לו תקרה אחרת להיות קרקע לעלייתו. ואם נפלו הבית והעליה הרי בעל העלייה חוזר ובונה אותה כבתחלה כדברירנא טעמא לעיל.
ואי אית ביה בהאי ביתא תשמישא דחזי לאשתמושי ביה לבר מגופיה דביתא, איכא לפלוגי ביה, דאי כולה חדא תשמישא היא ולא חשיב למפלג רשותא לנפשיה, כגון החדר שלפנים ממנו והיציע, דהיינו בדקא חלילא, ודיוטא שעל גבי תקרת הבית, כולהו הני לענין אזדבוני בסתמא חד דינא נינהו. דאי פתיחי לגו ביתא ולא הוו ד״א על ד״א, אי נמי דלא גביהי עשרה טפחים, כגון דמעין תשמישא דביתא נינהו ופתיחי לגויה ולא חשיבי למפלג רשותא לנפשיהו, כולהו חדא רשותא וחדא תשמישתא נינהו ומזדבני בסתמא אגב ביתא. וכל שכן באפתא וחדר דעבידי בחלל ביתא היכא דפתיחי לגויה, דאף ע״ג דהוו ארבע אמות וגבוה עשרה טפחים מגופיה דביתא נינהו ומזדבני בסתמיה אגב ביתא. ואי מידי דחשיב למפלג רשותא לנפשיה הוא מחמת דנפיש בשיעורא, כגון היציע והחדר שלפנים מן הבית, היכא דאית בהו ארבע אמות על ארבע אמות וגביהי עשרה טפחים אע״ג דפתיחי לגויה דביתא וחדא תשמישתא נינהו, כיון דלאו בחלל הבית המכור נינהו ואית בהו שיעורא דחזו למפלג רשותא לנפשיהו, לא מיבעיא בסתמא דלא מזדבנא אגב ביתא, אלא אפילו היכא דכתב ליה הוא וכל מה שבתוכו מארעית תהומא ועד רום רקיעא לא מזדבני, דהני לאו בתוך הבית המכור קיימי ולאו באוירא דידיה קיימי אלא לבר מביתא קיימי או מן הצד או מאחוריו. הילכך אי מצר לי מצראי בראי וכתב ליה ולא שיירית בזבינאי אילין קדמי כלום, ואיכא דקרו ליה לבית בהדי חדר ויציע דיליה בית, אי נמי דכתב ליה הוא וכל תשמישיו ואילין מצרנהא, קני להו, ואי לא לא קני להו אלא בלישנא דמוכח עליהו.
וה״מ ביציע וחדר דלא קיימי בחלליה דביתא ולא באויריה, אבל במאי דקימי בחלליה או באויריה אע״ג דלא נפיש בשיעוריה, כל היכא דלאו חדא תשמישתא היא, לא שנא מחמת דפסיקי מביתא ואע״ג דדמו תשמישי להדדי כגון חדר ויציע ודיוטא ואפילו אפתא היכא דלא פתיחי לגו ביתא כלל, ולא שנא מחמת דלא דמו תשמישי להדדי כגון בור ודות ומחילות דקימי בעומקיה וגג דקאי ברומיה ואע״ג דפתיחי לגו ביתא, כולהו הני כיון דלאו חדא תשמישתא נינהו אע״ג דלא הוו ארבע אמות ולא גביהי ולא עמיקי עשרה טפחים, כל היכא דאית בהו שיעורא דחזי לפום מנהגא דההוא אתרא לאשתמושי ביה באנפי נפשיה אע״ג דלא פתיחי נמי לדוכתא אחרינא לא מזדבני בסתמא אגב ביתא.
ואי לית ביה בההוא תשמישתא כי האי שיעורא, כל היכא דלא פתיחא לרשות היחיד אחריתי אע״ג דלא פתיחא לחלל הבית המכור בטלה לה לגבי ההוא דוכתא דקימא בגויה, דאי קימא בחלל הבית המכור או בחלל כותל דידיה (ו)מזדבנא אגב ביתא, ואי קימא בעומקא ורומא לא מזדבנא אלא בכלל זביני דעומקא ורומא. ואי פתיחא לרשות היחיד אחריתי לא שנא דהאי מוכר ולא שנא דאיניש מעלמא, אי מוכחא מילתא דלתשמישתיה הוא דעבידא, אע״ג דקימא בחלל הבית המכור או בחלל כותל דידיה, כיון דפסיקא מיניה וחשיבא לגבי ההוא ביתא דפתיחא ליה, חשבינן לה דפלגא לה רשותא לנפשיה ולא עיילה בכלל זביני דהאי ביתא דפסיקא מיניה אלא בלישנא דמוכח עילוה. אי נמי דמהני כשאר תשמישי דפלגי רשותא לנפשיהו, והוא דשייך ביה נמי בהאי תשמישא. ואי לא מוכחא מילתא דלתשמישתיה דההיא רשותא דפתיחא ליה הוא דעבידא, כגון דאיכא למימר דלצורך בנין הבית המכור עבידא, בטלה נמי לגבי ביתא ומזדבנא בסתמא אגב ביתא, דמגופיה דביתא היא וכשאר חורין וסדיקין שבכתלי הבית המכור דמיא.
וה״מ בסתמא דלא כתב ליה לישנא דמשמע מיניה דאקני ליה עומקא ורומא, אבל כתב ליה לישנא דמשמע דאקני ליה עומקא ורומא, קני לוקח עומקא ורומא, ואין למוכר לעשות חלל בעומק שתחת הקרקע ולא להשתמש באויר שעל גבי הבית. ואם רצה הלוקח לעשות חלל תחת הקרקע או לבנות עלייה על גבי הבית עד לרקיע הדין עמו. ואי איכא עילויה דביתא גג שאין לו מעקה אי נמי אית ליה מעקה אלא שאינו גבוה עשרה טפחים, מיהו לא מקיף ליה לגג מכל גיסא דצריך מעקה, אע״ג דהוי ארבע אמות ואית ליה נמי צורת פתח ולא פתח לגו ביתא, כיון דברומיה דביתא קאי ולא חשיב, קני ליה ולמעקה דידיה כשאר עומקא ורומא.
ודוקא במידי דלא חשיב כדאמרן, אבל היכא דאיכא בעידן מכירה בהאי עומקיה ורומיה מידי דחשיב באנפי נפשיה, בין מחמת דשאנו תשמישי מהדדי, בין מחמת דפסיק מביתא, בין מחמת דנפיש שיעוריה וחשיב למפלג רשותא לנפשיה, הני כולהו פלגי רשותא לנפשייהו ולא מהני בהו לישנא דעומקא ורומא. ומאי מחמת דשאנו תשמישי מהדדי, כגון בור ודות ומחילות אע״ג דלא עמיקי עשרה טפחים ולא הוו ארבע אמות ואע״ג דלא פתיחי אלא לגו ביתא, וגג שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים מכל גיסא דצריך מעקה ואע״ג דפתיח לביתא ולא הוי ארבע אמות. וה״ה במידי דפסיק מביתא, כגון דיוטא שעל גבי תקרת הבית המכור ואפתא וחדר דקימי בחלליה היכא דלא פתיחי לגויה דביתא, ואע״ג דלא הוי ארבע אמות ולא גבוה עשרה טפחים ולא פתיח לדוכתא אחריתי. והוא דאית ביה בההוא מידי שיעורא דחזי לפום מנהגא דההוא אתרא לאשתמושי ביה באפי נפשיה. אי נמי דלית ביה כי האי שיעורא והוא דפתיח לרשות היחיד אחריתי ומוכחא מילתא דלתשמישתיה הוא דעביד דחשיב לאשתמושי ביה לההוא רשותא דפתיח ליה. והוא הדין במידי דחשיב למפלג רשותא לנפשיה מחמת דנפיש שיעוריה, כגון עלייה שעל גבי תקרת הבית היכא דהויא ארבע אמות על ארבע אמות וגבוה עשרה טפחים דחזיא לדירה באנפי נפשיה, ואע״ג דפתיחא לתוך הבית המכור. הני כולהו כיון דחזו למפלג רשותא לנפשיהו לא מהני בהו לישנא דעומקא ורומא ולא לישנא דהוא וכל תשמישיו ואילין מצרנאה מיניהו, משום דלא קימי ביני מצרי גופיהו ומיניהו משום דלאו בכלל תשמישיו נינהו. הילכך אי כתב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא קני להו, ואי לא אע״ג דכתב ליה עומקא ורומא לא קני להו עד דכתב ליה נמי הן וכל מה שבתוכן. והוא הדין לענין מידי דקאי בחלל הבית המכור אע״ג דפסיק מיניה דמהני ביה לישנא דהוא וכל מה שבתוכו לחודיה כדברירנא.
והיכא דכתב ליה עומקא ורומא דקאמרינן דלא מהני בהני תשמישי דחשיבי, הני מילי למקני גופייהו, אבל עומקא דתותיהו ורומא דעילויהו קני ובני ביה מאי דבעי. דאי לא תימא הכי, עומקא ורומא מאי אהני ליה. ודוקא לאשתמושי בעומקי דתותיהו בהכנסת קורות או למבני עלייה על גבי עמודין באויר שעל גבי העליה או הדיוטא, אבל למעבד חלל תותיהו או למבני על גבי תקרת העלייה או הדיוטא עצמה או לאשתמושי בתקרה דידיהו כלל לא, דא״ל מוכר קא מרעת לה לבור ודות דידי או לעלייה דידי או לדיוטא דידי. ואם רצה המוכר להוציא בה זיזין אינו מוציא, דמסתמא דלא שיירה לדיוטא בפירוש לא משתעבד ליה הבית המכור אלא לגופה דדיוטא או לגופה דעלייה בלחוד, ולא שייר מקום דיוטא או מקום עלייה בבית.
ולענין קרקע הגג והדיוטא וכיוצא בהן, כל היכא דקימא לן גבי גג גופיה או דיוטא גופה דמזדבני כל שכן קרקע דידהו דמזדבן. וכל היכא דקימא לן דלא מזדבן, איכא לפלוגי, דכל היכא דלא הוי שיור אלא מחמת דהוי מכלל עומקא ורומא דלא מזדבן בסתמא, כגון גג שאין לו מעקה גבוה עשרה טפחים, וכגון דיוטא דלית בה שיעורא דחזיא לאשתמושי בה באנפי נפשיה, אוירא דגג ודדיוטא הוא דהוי שיור. והוא הדין למעקה דגג וכתלי הדיוטא ותקרתה דקימי באוירא דמוכר דמכלל עומקא ורומא נינהו. אבל קרקע הגג והדיוטא גופיהו דמגופיה דביתא הוא לא הוי שיור ולית ליה למוכר לאשתמושי בהו אפילו בדריסת הרגל דהיזקא דבעל הבית הוא. וכל היכא דאע״ג דכתב ליה עומקא ורומא נמי הוי שיור, כיון דכי הוי שיור מחמת חשיבותיה דחזי לתשמישתיה הוא דהוי שיור, כי הוי שיור לתשמישתיה הוא דהוי שיור ואית ליה למוכר לאשתמושי ביה מעין תשמישתיה דומיא דהבית והעליה של שנים, דאי לאו הכי מאי חשיבותיה דהוי שיור. והיכא דנפל ההוא תשמישא דשייך ביה שיורא, לא שנא נפל הבית המכור ולא שנא נפל דיוטא דאשתייר, מסתמא אית ליה רשותא למוכר למהדר ולבני לה לדיוטא אגב ביתא ממש כדמעיקרא כדברירנא לעיל.
ודוקא במידי דלא שייריה מוכר בפירוש, אבל במידי דשייריה מוכר בפירוש אהני שיוריה לשיורניהו לכולהו זכואתא דחזיין ליה לדבר המשויר בגוף הדבר המכור. לפיכך המוכר בית לחבירו וא״ל על מנת שדיוטא העליונה שלי דיוטא העליונה שלו. למאי הלכתא, שאם רצה המוכר להוציא בה זיזין בגוף הדיוטא שנמצא משתמש באויר הבית המכור מוציא, דכיון דשייר דיוטא מסתמא שייר נמי מקום דיוטא בבית. ואין צריך לומר שאם רצה לבנות עלייה על גבה אפילו על הכתלים עצמן בונה, דכיון דשייר למקום דיוטא בבית ומוציא בה זיזין כל שכן שאם רצה לבנות על גבה בונה, דמעיקרא שייר זכותא לדיוטא בגופו של בית למעבד בההיא דיוטא מאי דבעי כדברירנא לעיל אליבא דרב זביד. ואין צריך לומר שאם נפלה שחוזר ובונה אותה, השתא לכתחילה בני לה, כי נפל מיבעיא. לא שנא נפלה העלייה ולא שנא נפלה הדיוטא ואפילו נפל הבית עצמו, דכיון דאהני ליה על מנת לשיוריה זכותא לדיוטא בכתלי הבית אהני ליה נמי לשיורי לה זכותא באויר הבית, דאי נפל ביתא קמא ובנה לוקח בדוכתיה ביתא אחרינא משתעבד ליה לבעל הדיוטא למבנא עלייה על גבה, דומיא דהבית והעלייה של שנים שנפלו דכיון דשייר לגמרי שייר. ולא תימא דוקא היכא דלא הוה מזדבנא בסתמא ואי נפל לשיוריה בפירוש דאהני ליה שיוריה להני אנפי דאמרן, אלא אפי׳ היכא דבלאו שיוריה נמי הוה מזדבנא, כיון דאהני שיוריה לשיוריה בגופו של בית המכור דומיא דמעשר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא, הוא הדין לבנות עלייה על גבה ממש ואי נפלה הדר בני לה כדברירנא לעיל:
ב. ולא את הבור ולא את הדות אע״פ שכתב עומקא ורומא. והוא הדין נמי גבי גג חדר ויציע כדבעינן לברורי לקמן (לעיל סי׳ יג ד״ה והוא וסי׳ לג ד״ה ודוקא), וכי קתני הכא אע״פ שכתב לו עומקא ורומא אכולהו קאי. ואע״ג דלא דמו להדדי בטעמא ולא בשיעורא, כיון דכולהו לא מהני בהו לישנא דעומקא ורומא תני לה אכולהו לאשוויינהו בהאי ענינא. מיהו לאו מחד טעמא הוא דלא מהני בהו, דאילו יציע וחדר כיון דלאו בעומקו של בית ולאו ברומו קיימי לא שייך בהו האי לישנא דעומקא ורומא כלל, אלא בחשיבותא תליא מילתא, ואי הוו ארבע אמות והוא דגביהי י׳ טפחים דחשיבי באנפי נפשייהו לא מזדבני אלא היכא דכתב ליה לישנא דמוכח עלייהו, ואי לית בהו ד״א אי נמי דלא גביהי עשרה טפחים אפילו בסתמא נמי מזדבני דכחורי הבית חשיבי. ואלו גג ובור ודות כולהו חד טעמא נינהו, דאע״ג דשייך בהו לישנא דעומקא ורומא, דבור ודות בעומקיה דביתא קיימי וגג קאי ברומיא, כיון דכולהו לגבי בית לאו חדא תשמישתא נינהו, דכי היכי דלא דמיא תשמישתא דבית לתשמישתא דבור ודות הכי נמי לא דמי לתשמישתא דגג, ואפי׳ היכא דפתיח לגוה, שכן תשמישו לאויר, מה שאין כן בבית, וכיון דהא תשמישתא לחוד [והא תשמישתא לחוד] ממילא הוה ליה דיניה כדינא דבור ודות, דאע״ג דלית בה ארבע אמות חשיבי למפלג רשותא לנפשייהו דלא להני בהו לישנא דעומקא ורומא מתרי אנפי, חדא דכיון דחשיבי הוו להו כרשותא באנפי נפשה ולאו מכלל עומקו ורומו של בית מיקרו, ועוד דכל היכא דאיכא למתלי האי לישנא דכתב ליה בשטר עומקא ורומא [במידי] דלא חשיב לא תלינן במידי דחשיב.
וגבי גג בדין הוא דלא ליבעי מעקה עשרה טפחים, מידי דהוה אבור ודות, דאע״ג דלא עמיקי עשרה נמי חשיבי למפלג רשותא לנפשייהו, דלא גרעי ממחילות, אלא שאני גג דאי לית ליה מעקה גבוה עשרה לא חזי [ל]מילתיה משום לא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו. ואמטול הכי [אי] אית ליה מעקה גבוה עשרה מכל גיסא דצריך ליה אע״ג דלית ביה ד״א חשיב ולא מהני ביה לישנא דעומקא ורומא, ואי לא, אע״ג דהוי ד״א נמי לא חשיב ובכלל שאר רומו של בית הוא, הלכך אי כתב ליה עומקא ורומא קני ליה, [ו]דוקא עומקא ורומא קני ליה, דאע״ג דמיפלג מביתא לא מיפלג משאר אוירא דעילוי ביתא דעייל בכלל לישנא דעומקא ורומא, ואי לא לא קני ליה, דלא גרע משאר עומקא ורומא דלא מזדבן בסתמא כדבעינן לברורי לקמן (לעיל סג,ב וסי׳ לא-לב).
ודוקא דלא כתב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא, אבל כתב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא קני בור ודות ומחילות וגגין ועליות שעל גבי אויר הבית וכיוצא בהן. מאי טעמא, לא (אתני) [אהני] בהו בהני לישנא דעומקא ורומא, משום דבסתמא לא קני עומקא ורומא דהיינו עומק הקרקע ורום האויר שעל התקרה, הלכך אהני עומקא ורומא למקנא עומקא ורומא, אהני מארעית תהומא ועד רום רקיעא למקני בור ודות ומחילות דהוו ביה בבית בשעת מכירה, והוא הדין לגגין ועליות שעל גביו אע״ג דפלגי רשותא לנפשייהו קני להו, דבכלל מארעית תהומא ועד רום רקיעא נינהו. אבל לא את החדר שלפנים ממנו, והוא הדין לבדקא חלילה היכא דלא הוי כוליה בעובי הכותל, דהני ודאי ליתינהו בכלל עומק ארעיתיה דביתא ולא בכלל רומיה.
ברם מימר קאמרינן דכל מידי דקביע בגו ההוא ביתא דמזדבן אי נמי דפתיח לגוה, אי חשיב לאשתמושי ביה באפי נפשיה, דאע״ג דהוי טפל לבית המכור כגון בור ודות וגג ויציע וחדר הפתוחין לתוכו דפלגי רשותא לנפשייהו כל חד וחד לפום חשיבותיה, לא מזדבני בהאי. מאי טעמא, אי משום דחשיבי ליה למוכר לשיורינהו לנפשיה מסתמא, כיון דלית להו דרך מאי נפקא ליה מינה. נפקא מינה לדינא דבר מצרא דלשתייר ליה מצרנותא בהאי ביתא, ואפילו היכא דאשתיירא ליה מצרנותא בגויה מאנפא אחרינא, כדבעינן לפרושי לקמן לטעמייהו דרבנן גבי לוקח. אי נמי נפקא ליה מינה דלצטריך לוקח למהדר ולמזבניה מיניה בדמי יתירי. וכי תימא, אי הכי כי לא הוי ד״א נמי נימא שיורי שייריה. שאני התם, דכיון דלא חשיב באנפי נפשיה ממילא הוה ליה מגוף הבית המכור, ומסתמא לא מחזיקינן שיורא בדבר המכור, אלא כי מחזקינן שיורא במידי דחשיב דהו״ל רשותא באנפי נפשיה ולאו מגוף הדבר המכור הוא ואין שם הדבר המכור נופל עליו, דאם איתא דזבניה אגב ביתא הוה ליה לפרושיה, ומדלא פריש שיורי שייריה.
ואם נפשך לומר דטעמא דמילתא לאו משום דאיכוון לשיוריה הוא כי היכי דתימא מאי נפקא מינה, אלא משום דלא איכוון לזבוניה לא מזדבן בסתמא אלא היכא דלא חשיב והוי טפל לדבר המכור דהוה ליה מגוף הדבר המכור, אבל היכא דחשיב אע״ג דלא איכוון לשיוריה כיון דמוכחא מילתא דלא איכוון לזבוניה דא״כ היה לו לפרש, הוה ליה כשאר מאניה דמוכר דלא מזדבן בסתמא אגב ביתא. ואפילו למאן דאמר מוכר בעין יפה מוכר, הני מילי למימרא דלא שייר זכותא לנפשיה בדבר המכור, כגון דרך וחלונות וסולמות ואמת המים וכיוצא בהן, אי נמי לשעבודי ליה לדבר המכור מידי דצריך ליה כגון דרך וכיוצא בו, אבל לעיולי בזביני מידי אחרינא דחשיב באפיה נפשיה לא קאמר. דאפילו במידי דלא חשיב אלא היכא דמשתעבד ליה הדבר [ה]מכור כגון גגין ועליות שעל גבי הבית, דאי לאו תקרת הבית דמשתמש על גבה וכותלי הבית דמוקמי לה לא הוה מיקרי גג ולא עלייה ולא הוו חזו למידי, לא אמרינן בעין יפה מוכר לאפקועי שעבודיה דגג ועליה מבית. דכיון דחשיבי שיורי שייר להו זכותא בבית, דאי לא משייר מצי אמר ליה עקור גגך ועלייתך שקול וזיל, מידי דהוה אמכר קרקע ושייר אילנות לפניו (לעיל לז,ב), דהתם טעמא מאי משום דמכחשי בארעא, עלייה וגג נמי מכחשי בבית כדאיתא בפרק הבית והעלייה (ב״מ קטז,ב).
ואי מידי דלא חשיב לאשתמושי ביה באנפי נפשיה הוא, כגון היכא דלית ביה בהאי יציע או בהאי חדר ד״א אי נמי דלא גביהי עשרה טפחים, מסתמא מזדבני אגב ביתא, דמגוף הבית המכור נינהו וכחורי הבית דמו, ובסתמא נמי קני ליה ואע״ג דלא כתב ליה עומקא ורומא. ואפי׳ למאן דאמר מוכר בעין רעה מוכר, הני מילי במידי דחשיב ליה לשיוריה, כגון המוכר את הבית, דכיון דלא מכר את היציע מידי דחשיב ליה הוא לשיוריה דרך לנפשיה, אי נמי במוכר את היציע דלא ניחא ליה דתהוי ליה ללוקח דרך עילויה. אבל במידי דלא חשיב ליה לשיוריה מודה דלאו בעין רעה מוכר. תדע מדלא קא מיפלגי אלא בסופא דמתני׳ גבי דרך, ש״מ דבבי דרישא דברי הכל נינהו. ועוד מדאוקימנא בגמ׳ (לעיל סא,א) למתניתין בדאית ביה בהאי יציע ד״א, דאי לית ליה ד״א מזדבן, ש״מ דברי הכל היא, דאי אמרת בפלוגתא דעין יפה ועין רעה שייכא, מני, לא רבי עקיבא ולא רבנן, אי רבי עקיבא אי אית ביה ד״א נמי לזדבן, ואי רבנן כי לית ביה ד״א נמי לא לזדבן. אלא לאו ש״מ דכל לעיולי בזבינא מידי אחרינא דלא צריך ליה לדבר המכור, לאו בעין יפה ועין רעה תליא מילתא, אלא במידי דחשיב למפלג רשותא לנפשיה תליא מילתא כדברירנא:
ג. וצריך ליקח לו דרך דברי רבי עקיבא וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך ומודה ר׳ עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך מכרן לאחר ר׳ עקיבא אומר אינו צריך ליקח לו דרך וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך. רישא קא מיירי היכא דמכר את הבית דמסתמא לא מכר את הבור ולא את הדות וכיוצא בהן דאיירי בהו בריש פירקין לדברי הכל, והשתא קמ״ל בפלוגתא דרבי עקיבא ורבנן לגבי דרך. ר׳ עקיבא סבר צריך המוכר ליקח לו דרך למיעל ליה להני בור ודות וכיוצא בהן דאשתייר גביה או יפרח באויר, ורבנן סברי אינו צריך ליקח לו דרך. וסופא קא מיירי בשמכר את הבור ואת הדות, דמסתמא שייר הבית לעצמו, דר׳ עקיבא סבר אין הלוקח צריך ליקח לו דרך, וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך. ובין ברישא בין בסיפא בחדא מילתא קא מפלגי, רבי עקיבא סבר מוכר בעין יפה מוכר וכי זבין ליה בכל זכותא דהויא ליה בגויה הוא דזבין ליה, ורבנן סברי מוכר בעין רעה מוכר ושיורי שייר בזביניה זכותא דחזיא לשארא דלא זבין. הילכך רישא דמיירי במוכר את הבית, לר׳ עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר, כיון שמכר את הבית אע״פ שלא מכר את הבור ואת הדות צריך המוכר ליקח לו דרך, שהרי לא שייר זכות לעצמו בדבר המכור. ורבנן סברי בעין רעה מוכר, וכיון דמסתמא שיורי שיירינהו להני בור ודות לנפשיה שיורי שייר להו דרך בבית המכור.
ומודה ר״ע בזמן שאמר לו המוכר ללוקח הריני מוכר לך בית זה חוץ מבור ודות שבו שאין המוכר צריך ליקח לו דרך, דדייק לישנא יתירא, דכיון דבסתמא נמי שיורי שיירינהו וקא טרח לשיורינהו בפירוש ש״מ לשיורי להו דרך קא מיכוין.
ומסתברא דהני מילי היכא דלא אמר ליה נמי מארעית תהומא ועד רום רקיעא, אבל היכא דאמר ליה נמי מארעית תהומא ועד רום רקיעא אע״ג דאמר לו חוץ מאלו צריך ליקח לו דרך. דכיון דכי לא אמר ליה חוץ מאלו קני להו לוקח להנהו בור ודות ומחילות דהא כתב ליה נמי מארעית תהומא ועד רום רקיעא, על כרחיך כי אמר ליה חוץ מאלו לאו לשיורי להו דרך קאמר דהא לאו לישנא יתירא הוא אלא לשיורי גופייהו קאמר, וכיון דלא קאמר מילתא יתירתא הדרינן לטעמא קמא דר׳ עקיבא דאמר המוכר בעין יפה מוכר וצריך ליקח לו דרך.
וסופא דמיירי בשמכר את הבור ואת הדות לאחר דמסתמא שייריה לבית לנפשיה נמי בהא פליגי, רבי עקיבא סבר בעין יפה מוכר וכיון דזבינינהו נהליה זבוני זבין ליה דרך למיעל ביה לההוא בור ודות דזבין ליה כי היכי דהוה עייל איהו, דהא בכל זכותא דהויא ליה בגויהו זבנינהו, ואי לא זבין ליה דרך הא לא זבנינהו נהליה בכל זכותא דהויא ליה בגויהו, דהא לא מצי לוקח לאתהנויי בהו כי היכי דהוה מתהני ליה לדידיה. ורבנן סברי בעין רעה מוכר ושיורי שייר לנפשיה מזכותא דהויא ליה לבור המכור זכותא דחזיא לבית המשוייר דלא תהוי ליה לאיניש אחרינא דרך עילויה. וקימא לן כר׳ עקיבא בתרוייהו.
וכי תימא לרבנן דאמרי מוכר בעין רעה מוכר וכי מכרן לאחר צריך ליקח לו דרך, אי לא זבין ליה דרך למאי זבין ליה, וכי לפזר מעותיו הוא צריך, השתא גבי נקעים גבוהים עשרה טפחים דיכיל לאתהנויי בהו קאמרינן (לקמן קג,א) אין אדם רוצה ליתן מעותיו ויראו לו בשנים ושלשה מקומות, הכא דבלא דרך לא מתהני ליה מזביני ולא מידי לא כל שכן. וגבי אותיות דאין נקנות במסירה נמי אי לאו דאיכא טעמא דלצור ע״פ צלוחיתו הוה אמרינן דמיקנו במסירה, ואם כן הכא גבי בור ודות אי לית להו דרך למאי (בו) מיבעו ליה. נפקא מינה לדינא דבר מיצרא. ואע״ג דכי האי גונא מצי בר מצרא לסלוקיה, כדאמרינן התם (ב״מ קח,א) גבי זבין גריוא דארעא בי מצעי נכסיה היכא דלא הויא עידית ולא זיבורית דמוכחא מילתא דאיערומי קא מיערים, אפילו הכי איכא למימר דסבר לוקח דלא מצי בר מצרא לסלוקיה, מידי דהוה אשני שטרות ראשון במכר ושני במתנה דליפות כחו הוא דכתב ליה משום דינא דבר מיצרא (כתובות מד,א), ואע״ג דכי מתברר דראשון במכר לא מהני ליה שני לגבי בר מיצרא ולא מידי, מידי דהוה אמתנה דכתיב בה אחריות, זימנין דמיכוין לאיערומי, הכא נמי לא שנא. ועוד דנפקא ליה מינה דאי מסליק ליה בר מצרא לית ליה פסידא, ואי לא מסליק ליה בר מצרא לכי ידע ביה תו לא מצי מסליק ליה והוה ליה בר מצרא כותיה. וכי תימא תינח בשאר אינשי, היכא דהוי האי לוקח מעיקרא בר מצרא מאי נפקא ליה מינה. איכא למימר דילמא דעתיה לזבונה לארעיה ולא ניחא ליה לבטולה למצרנותיה מהאי ארעא אחריתי, ואע״ג דחזינן דלא זבנה לארעיה לבסוף אימור אימלוכי הוא דאימלך:
לד. והא דתנן ולא את הבור ולא את הדות יתיב רבינא וקא קשיא ליה היינו בור היינו בור היינו דות. כלומר ששניהם בעומק הקרקע ועשויין להחזיק מים מכונסין, ואם כן למה לי למתנא תרתי. א״ל רבה תוספאה לרבינא ת״ש דתניא אחד הבור ואחד הדות שניהן בקרקע אלא שהבור בחפירה ודות בבנין. כלומר ששניהן בעומק הקרקע, אלא שהבור בחפירה, בקרקע קשה שמחזיק מים בלא בניין, ודות בבנין, מחמת שנחפר בקרקע שאין מחזיק מים בלא בנין, שהמים נבלעים בכתלים, כענין שנאמר (ירמיה ב,יג) בורות נשברים אשר לא יכלו המים, ובור כזה עושין לו כותל בנין מתוכו סביב ונקרא דות. ותנא דמתני׳ נמי כי אצטריכי למתנא תרוייהו מהאי טעמא הוא דאצטריך, דאי תנא בור לחודיה הוה אמינא בור הוא דלא אבטיל לגבי בית משום דלית ביה בניין ולא דמי לבית אבל דות דבבנין כיון (דדות) [דדמי] לבית מזדבן אגב ביתא, ואי תנא דות הוה אמינא דות דבבנין הוא דלא מזדבן משום דחשיב אבל בור דלא חשיב בטיל לגבי בית ומזדבן, אצטריך לאשמועינן תרוייהו דלא מזדבני:
זה שכתבנו שכל שלא כתב לו עומקא ורומא רשאי המוכר לבנות על התקרה או על הגג פירשו גאוני ספרד דוקא בשהבית קיים אבל אם נפל וחזר הלוקח ובנאו נעשה הבית אחר ואין למוכר לבנות עליו כלום אפילו על גבי דיומדין אא״כ התנה ואמר על מנת שדיוטא העליונה שלי הא אם פירש כן אם נפל וחזר הלוקח ובנאו חוזר הוא ובונה ומ״מ דוקא על גבי דיומדין מונחים חוץ לבית ולא על הכותלים ולא סוף דבר אם נפלו הכותלים וזה בא וחדשם אלא אפילו לא נפלו הכותלים אינו משתמש אלא באויר לבנות שם על גבי דיומדין אבל הכותלים כל שקנה הבית קנה הכותלים ואינו משתמש בהם אא״כ התנה בפירוש וגדולי המפרשים מפקפקין בזו שבכותלים ולא עוד אלא שהם מפרשים שאפילו לא ירצה בעל הבית לבנות את ביתו בעל הדיוטא בונה ויושב עד שיתן יציאותיו כדין בית ועליה של שנים שנפלו כמו שהתבאר:
תוס׳ בד״ה ואי סלקא דעתיך בסתמא קני כי גבוה כו׳ פירוש בקונטרס אי כו׳ דבטורח בעי לקני רומא כו׳ ועוד דנפקא ליה כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה ואי ס״ד בסתמא כו׳ וזה דחקו לרבינו שמואל לפרש דלא קאי כו׳ עכ״ל היינו מה שפי׳ רשב״ם לעיל בדברי רב דימי דסתמא לא קני וכשכתב לו עומקא ורומא קני ליה לגג היינו משום דאין סברא שהגג שבאמצע לא יקנה אבל לעיל דקיימינן לפי מה דס״ד דמסתמא קני כתבו דבחנם פי׳ כן דהא א״נ דקאי ארישא איירי בלא כתב כמו שכתבו התוס׳ לעיל ודו״ק:
ואי סלקא דעתך בסתמא קני עומקא ורומא [ואם עולה על דעתך לומר שבמוכר בית סתם קונה עומק ורום], כי [כאשר] יש לו מעקה גבוה עשרה טפחים מאי הוי [מה יש בכך], מדוע לא יהא הגג שייך לקונה? ומשיבים: כיון שגבוה עשרה טפחים — חשיב [חשוב הוא] כדבר לעצמו, ואינו נקנה עם הבית מן הסתם.
And if it enters your mind to say that when a house is sold without specification, the buyer acquires the depth and the height of the house, then even when it has a parapet ten handbreadths high, what of it? Why shouldn’t the buyer acquire the roof? The Gemara answers: Since the parapet is ten handbreadths high, the roof is significant in its own right, and therefore, unless it is specifically included in the sale, the buyer does not acquire such a roof along with the house.
הכל
(2) א״ל אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ זֹאת אוֹמֶרֶת הַמּוֹכֵר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ וְאָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁדְּיוֹטָא הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלִּי דְּיוֹטָא הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלּוֹ וְאָמְרִינַן לְמַאי הִלְכְתָא רַב זְבִיד אָמַר שֶׁאִם רָצָה לְהוֹצִיא בָּהּ זִיזִין מוֹצִיא רַב פָּפָּא אָמַר שֶׁאִם רָצָה לִבְנוֹת עֲלִיָּיה עַל גַּבָּהּ בּוֹנֶה.
Ravina said to Rav Ashi: Come and hear another proof, as Reish Lakish says: That is to say that with regard to one who sells a house to another and says to him: I am selling you this house on the condition that the upper story is mine, the upper story is his. And in the Gemara’s examination of Reish Lakish’s statement, we said: With regard to what halakha did Reish Lakish say this? In any case the upper story is his, as when he sold the house it was only the lower story that he sold to the buyer. Rav Zevid says: He said this to teach the halakha that if the seller wishes to extend from the upper story projections over the courtyard, which was included in the sale, he may extend them. Rav Pappa says: He said this to teach the halakha that if this upper story collapses and the seller wishes to build an upper story on top of it to replace it, he may build it.
ת״ש דאמר ריש לקיש – לעיל זאת אומרת וכו׳ ורב פפא אמר שאם רצה לבנות עלייה על גבה בונה. בשלמא לרב זביד משום הכי אצטריך למתני זאת אומרת דכי היכי דגבי מעשר שייר מקום מעשר כן הכי נמי הכא שייר מקום לזיזין וגזוזטראות בחצר דהיינו דמהני על מנת לטפויי מלתא. אלא לרב פפא קשיא דמאי אהני על מנת הא בלאו הכי יכול לבנות על גבי עלייתו מה שרוצה. בשלמא אי אמרת בסתמא קני הלוקח עומקא ורומא מן המוכר משום הכי לדברי הכל אהני על מנת דשייר בדיוטא כי היכי דמהני גבי מעשר מהני על מנת גם הכא אלא אי ס״ד בסתמא לא קני הלוקח עומקא ורומא למה לי על מנת בשלמא לרב זביד אצטריך שיכול להוציא זיזין בחצר אלא לרב פפא למה ליה על מנת בלא על מנת יכול לקנות אלא ש״מ דבסתמא קני ולהכי אצטריך על מנת לרב פפא וקשיא לרב דימי. אמר לך רב דימי לעולם בסתמא לא קני ודקאמרת על מנת לרב פפא למה ליה. להכי אהני האי על מנת שאם נפלה הדיוטא מצי למבני לה כדמעיקרא אבל אי לא הוי מהני לא הוה מצי למהדר ולמבני לה דמצי אמר הלוקח השתא לית לך רשותא. ואמטו להכי לא מתרץ לה רב פפא לההיא תירוצא לעיל משום דשניא דחיקי דמי ליה דמתני דבר דלא אתא אכתי לעלמא:
ת״ש דאמר ריש לקיש כו׳ – מדרב פפא מקשי אי אמרת בשלמא דמסתמא קני לוקח עומקא ורומא היינו דאהני תנאה דע״מ שהוא מיותר לכדרב פפא שאם רצה מוכר לבנות על גבי הדיוטא ולהגביה בניינין אחרים ברומו של בית בונה דאי לא אתני הוה קני ליה לוקח לרומא שעל גבי הדיוטא מסתמא דרומו של בית קונה בכ״מ מסתמא ואפי׳ היכא דאיכא דיוטא העליונה שהיא של מוכר אלא אי ס״ד דמסתמא לא קני לוקח רומא אלא של מוכר הוא ל״ל ע״מ מאי אהני תנאי המיותר בלא תנאיה נמי הוה קני מוכר לדיוטא העליונה ולרומו של בית ואם היה רוצה לבנות בונה וקס״ד דהאי מקשה דהכי איתיה לפירושה דמילתיה דרב פפא כדפרישית לה.
תא שמע ריש לקיש אומר זאת אומרת וכו׳. ומדרב פפא קא מייתי, ואף על גב דמשמע דלית הלכתא כרב פפא אלא כרב זביד, חדא דהא רב פפא סלקא בקושיא, ועוד דבפרק מי שמת (בבא בתרא קמח:) גבי בית לאחד ודיוטא לעצמו נקטינן ודייקינן מדרב זביד. ואי אפשר לומר דרב זביד אית ליה נמי הא דרב פפא, דמשום יתור לשונו היכי יהבינן ליה תרווייהו, דלמא לא נתכוון אלא לאחד, לא מהני. אלא ודאי כי היכי דלרב פפא חדא לרב זביד נמי חדא, ומכל מקום שפיר פריך הכא מדרב פפא, דרב זביד ורב פפא בהא לא פליגי ופלוגתייהו לאו בהא תליא, הילכך כיון דמדרב פפא מיהא שמעינן דבסתמא קני, לפיכך פרכינן מינה. ודחינן לעולם בסתמא לא קני, ואהני על מנת דאי נפל הדר בני לה.
וקיימא לן כרב דימי דעומקא ורומא בסתמא לא קני, ואהני עומקא ורומא למיקני עומקא ורומא, ומארעית תהומא עד רום רקיעא למיקני גג גבוה עשרה טפחים שעל גבי הבית ובור ודות ומחילות. ולפי גרסת הגאונים ז״ל אפילו מארעית תהומא ועד רום רקיעא לבד קנה הכל, כמו שכתבתי למעלה.
והרב רבינו יונה ז״ל כתב בעליות וזה לשונו: תא שמע דאמר ריש לקיש זאת אומרת כו׳. מדרב פפא קא מקשה דקסלקא דעתין לבנות ולהגביה על הדיוטא קאמר והיינו דאקשינן ליה למה לי על מנת בלי שום תנאי נמי רשאי המוכר לבנות מן הדיוטא ולמעלה על ידי עמודין שיעמיד בחוץ דהא לא קני לוקח רומא דעל כרחך בדלא כתב ליה עומקא ורומא מיירי שהרי הוא משייר לו להגביה ולבנות. ואם תאמר לישני ליה דאהני על מנת לבנות על גבי הדיוטא ולהכביד על הבית דאי לאו על מנת לא היה המוכר רשאי להכביד על הבית אלא אם בא לבנות צריך להעמיד עמודין מבחוץ ולבנות על גביהן. יש לומר דסבירא ליה לתלמודא דהשתא נמי דאתני ואמר על מנת שדיוטא העליונה שלי אינו רשאי להכביד ולבנות על גבי הדיוטא עצמה אלא לבנות על גבי העמודין. ונראה לי דמשמע ליה הכי מדלא קאמר אמר רב פפא שאם רצה להגביה רשאי וקאמר שאם רצה לבנות עלייה על גבה כלומר שלא יבנה ויגביה על הדיוטא עצמה אלא שיבנה על גבי דיומדין מבחוץ והיינו דקשיא ליה אי סלקא דעתך בסתמא לא קני למה לי על מנת. עד כאן לשונו ז״ל.
אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לענין זה ממה שאמר ריש לקיש לעיל, זאת אומרת: המוכר בית לחבירו, ואמר לו ״על מנת שדיוטא העליונה שלי״ — דיוטא העליונה שלו; ואמרינן [ואמרנו], למאי הלכתא [למה, לאיזו הלכה] נאמר הדבר? רב זביד אמר: שאם רצה להוציא בה זיזין — מוציא, רב פפא אמר: שאם רצה לבנות עלייה על גבה של אותה דיוטא — בונה; ולפי דברי רב פפא תמוה:
Ravina said to Rav Ashi: Come and hear another proof, as Reish Lakish says: That is to say that with regard to one who sells a house to another and says to him: I am selling you this house on the condition that the upper story is mine, the upper story is his. And in the Gemara’s examination of Reish Lakish’s statement, we said: With regard to what halakha did Reish Lakish say this? In any case the upper story is his, as when he sold the house it was only the lower story that he sold to the buyer. Rav Zevid says: He said this to teach the halakha that if the seller wishes to extend from the upper story projections over the courtyard, which was included in the sale, he may extend them. Rav Pappa says: He said this to teach the halakha that if this upper story collapses and the seller wishes to build an upper story on top of it to replace it, he may build it.
הכל
(3) וְאִי ס״ד סָלְקָא דַּעְתָּךְ בִּסְתָמָא לָא קָנֵי לְמָה לִי עַל מְנָת אַהֲנִי לֵיהּ עַל מְנָת אדְּאִי נָפֵיל הָדַר בָּנֵי לָהּ.:
And if it enters your mind to say that when a house is sold without specification, the buyer does not acquire the depth and the height of a house, Rav Pappa’s statement is puzzling. As why do I need the seller to stipulate that he is selling the house on the condition that the upper story is his when in any event the space above the house remains in the seller’s possession? The Gemara answers: Stipulating that he is selling the house on the condition that the upper story is his benefits him in that if the upper story collapses, he may rebuild it. Without this stipulation the seller could not rebuild it, even if the sale did not include the depth and the height of the house.
ה״ג בפירוש רבינו חננאל דאי נפלה הדר בני לה – לעולם מסתמא לא קני לוקח רומא ודקאמרת ייתור תנאה ל״ל להכי אהני דאי נפלה דיוטא הדר בני לה וכדפרישית לעיל דרב פפא לאו בבנין ע״ג דיוטא איירי אלא בבנין דיוטא עצמה אם תפול כן נראה שיטת שמועה זאת בעיני ויש שיטות אחרות ואין בהן ממש.
ואי ס״ד לא קני – פירוש מדרב פפא מקשי ולא מדרב זביד.
דאי נפיל הדר בני ליה – פי׳ לבית, וכל שכן לרב זביד כיון שיש לו תשמיש בו הוה ליה כמשייר עלייה.
ואי סלקא דעתך בסתמא לא קני [ואם עולה על דעתך לומר שבסתם אינו קונה] את האויר שמעל הבית, למה לי לכתוב ״על מנת״? הרי האויר שמעל הבית שייך למוכר בכל מקרה! ומשיבים: אהני ליה [הועיל לו] ״על מנת״, לומר דאי נפיל הדר בני לה [שאם נופלת דיוטא זו חוזר ובונה אותה], שלולא תנאי זה לא היה יכול לחזור ולבנותה, אף אם לא מכר בכלל הבית את העומק והרום.
And if it enters your mind to say that when a house is sold without specification, the buyer does not acquire the depth and the height of a house, Rav Pappa’s statement is puzzling. As why do I need the seller to stipulate that he is selling the house on the condition that the upper story is his when in any event the space above the house remains in the seller’s possession? The Gemara answers: Stipulating that he is selling the house on the condition that the upper story is his benefits him in that if the upper story collapses, he may rebuild it. Without this stipulation the seller could not rebuild it, even if the sale did not include the depth and the height of the house.
הכל
(4) מתני׳ מַתְנִיתִין : בלֹא אֶת הַבּוֹר וְלֹא אֶת הַדּוּת אע״פ אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ עוּמְקָא וְרוּמָא ג וְצָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי עֲקִיבָא וחכ״א וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.
MISHNA: One who sells a house without specification has sold neither the pit nor the cistern [dut], even if he writes for the buyer in the bill of sale that he is selling him the depth and the height of the house, as anything that is not part of the house, like pits and cisterns, must be explicitly mentioned in the contract or else they remain in the seller’s possession. And therefore the seller must purchase for himself a path through the buyer’s domain to reach whatever remains his, because he has sold the area of the house along with the house itself, and he no longer has permission to walk there. This is the statement of Rabbi Akiva. And the Rabbis say: The seller need not purchase for himself a path through the buyer’s domain, as this is certainly included in what he has withheld for himself from the sale.
ערך דות
דות – א(ראש השנה כז.) התוקע לתוך הבור או לתוך הדות. (בבא בתרא סד.) ולא את הדות (פרק ה בכלים) נתנו על פי הבור או על פי הדות (אהלות פרק יא) הדות שבבית והמנורה בתוכו במשנה כולם כתובין הדות פי׳ בגמרא דהמוכר היינו בור היינו דות אלא שהבור בתפירה והדות בבנין.
א. [ברינע, ציסטערנע.]
מתגי׳ אע״פ שכתב לו עומקא ורומא – כדאוקמה רב דימי בגמרא לעיל דעומקא ורומא בסתמא לא קני ואהני עומקא ורומא למיקני עומקא ורומא ולא למיקני בור ודות שתשמישן חלוק מן הבית שאינו עשוי אלא לשאוב ממנו מים.
וצריך – המוכר ליקח ממנו דרך מן הלוקח לילך לבור ודות שלו דמוכר בעין יפה מוכר דברי ר״ע ורבנן סבירא להו דמוכר בעין רעה מוכר ושייר דרך לעצמו ממה שמכר.
חכמי הדורות שלפנינו כתבו שאם כתב לו מתהום ארעא ועד רום רקיעא לא קנה בור ודות ומחילות אא״כ כתב לו עומקא ורומא שעל כל פנים לשתי הלשונות אנו צריכים אחד לחפירה ולבנין ואחד לקנות מה שיש שם בשעת המכר ממיני החפירות או הבנינים הגבוהים ויש אומרים שכל שכתב מתהום ארעא ועד רום רקיעא קנה הכל ואין אנו צריכים ללשון עומקא ורומא כלל חכמי הצרפתים מחלקים בין מלת עומקא למלת רומא והוא שאצלם במלת רומא קנה אף הגג שיש לו מעקה גבוה עשרה אבל במלת עומקא לא קנה הבור וחבריו והילכך צריך מתהום ארעא אבל לא היה צריך עד רום רקיעא אלא שהוא סוף דבור ומעתה לדעתם כל בית שאין שם בור ודות ומחילות אינו צריך להזכיר שם מתהום ארעא ועד רום רקיעא הואיל וכתב בו עומקא ורומא ומ״מ אף לדעתנו אם אין שם בור ודות ודיוטא ר״ל גג במעקה עשרה אין צריך אלא עומקא ורומא:
גדולי המפרשים פירשו בשמועה זו שהמוכר את הבית ואמר על מנת שדיוטא עליונה שלי אע״פ שאין שם דיוטא הרי היא שלו לומר שיכול לבנות בה דיוטא מפני שמקום דיוטא שייר ופירשו שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא כלומר אם רצה לעשותה רחבה יותר מאויר הבית ולהוציא זיזין חוץ למקום הכותלים לבנות עליהן כדי להרחיבה מלמעלה עושה שמאחר ששיירה בכל זכותו הראשון שיירה והלשון האחר פירשו בו שאם רצה לבנות דיוטא בונה והוא ששאלו עליו מאי זאת אומרת ומ״מ בסוף השמועה למדנו שאם נפל הבית חוזר ובונה ואלמלא התנאי היה אומר לו לא שיירת אלא על גבי אותו בית:
א משנה המוכר את הבית לא מכר עמו לא את הבור ולא את הדות שיבואר עניינו בגמרא, אף על פי שכתב לו בשטר המכירה שמוכר לו עומקא ורומא [עומק ורום]. שאין הבור והדות בכלל זה, והם נשארים ברשות המוכר. ואולם צריך המוכר ליקח (לקנות) לו דרך בתוך חלקו של הקונה, כדי להגיע לבורו, אלו דברי ר׳ עקיבא. וחכמים אומרים: אינו צריך ליקח לו דרך, שאף הדרך בכלל מה ששייר.
MISHNA: One who sells a house without specification has sold neither the pit nor the cistern [dut], even if he writes for the buyer in the bill of sale that he is selling him the depth and the height of the house, as anything that is not part of the house, like pits and cisterns, must be explicitly mentioned in the contract or else they remain in the seller’s possession. And therefore the seller must purchase for himself a path through the buyer’s domain to reach whatever remains his, because he has sold the area of the house along with the house itself, and he no longer has permission to walk there. This is the statement of Rabbi Akiva. And the Rabbis say: The seller need not purchase for himself a path through the buyer’s domain, as this is certainly included in what he has withheld for himself from the sale.
הכל
(5) דוּמוֹדֶה ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ חוּץ מֵאֵלּוּ שֶׁאֵין צָרִיךְ לִיקַּח דֶּרֶךְ.
And Rabbi Akiva concedes that when the seller says to the buyer in the bill of sale: I am selling you this house apart from the pit and the cistern, he need not purchase for himself a path through the buyer’s domain. Since the seller unnecessarily emphasized that the pit and the cistern are not included in the sale, he presumably intended to reserve for himself the right of access to them.
בזמן שאמר ליה חוץ מאלו – חוץ מבור ודות ותנאי שלא לצורך הוא שהרי אינן בכלל בית אלא לטפויי מילתא קאתי ושייר לו דרך ולרבנן לא אתא לטפויי כלל דבלאו הכי שייר לעצמו דרך ולרווחא דמילתא אמר כן שלא יאמר הלוקח כל הבית מכרת לי ולא עכבת דרך שאין כל מוכרין בקיאין בדינין והלכך פירש כל כך.
ומודה ר׳ עקיבא, בזמן שאמר לו במפורש ״חוץ מאלו״, כלומר, הבור והדות, שאין צריך ליקח דרך, שמן הסתם שייר לעצמו זכות לדרך.
And Rabbi Akiva concedes that when the seller says to the buyer in the bill of sale: I am selling you this house apart from the pit and the cistern, he need not purchase for himself a path through the buyer’s domain. Since the seller unnecessarily emphasized that the pit and the cistern are not included in the sale, he presumably intended to reserve for himself the right of access to them.
הכל
(6) מְכָרָן לְאַחֵר ר׳ רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר האֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ וחכ״א וַחֲכָמִים אוֹמְרִים צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.:
If the seller kept the house, but sold the pit and the cistern to another, Rabbi Akiva says: The buyer need not purchase for himself a path through the seller’s domain to reach what he has bought. But the Rabbis say: He must purchase for himself a path through the seller’s domain.
מכרן – לבור ודות לאחר והבית עיכב לעצמו.
רבי עקיבא אומר א״צ הלוקח ליקח לו דרך – לבור ודות שקנה דמוכר בעין יפה מכר לו.
במקרה אחר, שלא מכר את ביתו, אלא מכרן את הבור והדות לאחר — ר׳ עקיבא אומר: הקונה אותם אינו צריך ליקח לו דרך, וחכמים אומרים: צריך ליקח לו דרך.
If the seller kept the house, but sold the pit and the cistern to another, Rabbi Akiva says: The buyer need not purchase for himself a path through the seller’s domain to reach what he has bought. But the Rabbis say: He must purchase for himself a path through the seller’s domain.
הכל
(7) גמ׳ גְּמָרָא : יְתֵיב רָבִינָא וְקָא קַשְׁיָא לֵיהּ הַיְינוּ בּוֹר הַיְינוּ דּוּת א״ל אֲמַר לֵיהּ רָבָא תּוֹסְפָאָה לְרָבִינָא ת״ש תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא אֶחָד הַבּוֹר וְאֶחָד הַדּוּת בְּקַרְקַע אֶלָּא שֶׁהַבּוֹר בַּחֲפִירָה וְהַדּוּת בְּבִנְיָן יָתֵיב רַב אָשֵׁי וְקָא קַשְׁיָא לֵיהּ הַיְינוּ בּוֹר הַיְינוּ דּוּת א״ל אֲמַר לֵיהּ מָר קַשִּׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְרַב אָשֵׁי ת״ש תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא אֶחָד הַבּוֹר וְאֶחָד הַדּוּת בַּקַּרְקַע אֶלָּא שֶׁהַבּוֹר בַּחֲפִירָה וְהַדּוּת בְּבִנְיָן.:
GEMARA: It is related that Ravina once sat and examined the matter and posed a difficulty: A pit is the same as a cistern. Why, then, was it necessary to mention both of them? Rava Tosfa’a said to Ravina: Come and hear a solution to this question, as it is taught in a baraita: Both a pit and a cistern are dug out in the ground; the difference is only that a pit is constructed through digging alone, while a cistern is subsequently finished on the inside by building masonry walls. It is similarly related that Rav Ashi once sat and posed a difficulty: A pit is the same as a cistern. Mar Kashisha, son of Rav Ḥisda, said to Rav Ashi: Come and hear a solution to this question, as it is taught in a baraita: Both a pit and a cistern are dug in the ground, the difference is only that a pit is constructed through digging alone, while a cistern is subsequently finished on the inside by building masonry walls.
היינו בור היינו דות – ששניהם עמוקים ויש בהן מים:
שהבור בחפירה – בלא כתלים:
והדות בבנין – עשוי סביב בכתלים ממטה ועד למעלה:
ערך בר ספינה
בר ספינה – אאלכסנדרית (פרק ט״ו בכלים ובאהלות בפרק מביאין) (שבת לה) פירוש הוא כלי עץ גדול וממלאין אותו מים בספינות גדולות של אלכסנדריא (ובמעשרות בפרק הכובש) המקפה לתבשיל פטור ולקדרה חייב מפני שהוא כבור קטן פי׳ הלוקח ענבים מן הגת כדי לבשל בהן כלומר בתבשיל לערב עמו בקערה פטור בור קטן כמשמעו לפי ששנינו למעלה שמן גמרו למעשר משירד לבור. ירושלמי אשכול שסחטו לכוס וטבל לתמחוי לא נטבל בלא כך אין האור טובל תיפתר בתבשיל צונן לקדירה חייב אמר רבי אליעזר בקדירה ריקנית היא מתניתא לא כך אמרה אלא המקפה לתבשיל פטור לקדרה חייב מפני שהוא כבור קטן. בייר כבר פירשנו בערך בייר (עירובין קד.) ממלאין מבור הגולה בגלגל בשבת ומבאר הקר ביום טוב פי׳ תנן (בסוף מדות) לשכת הגולה שם היה בור הגולה והגלגל נתון עליו ומשם היו מספיקין מים לכל העזרה והגלגל הזה יש מפרשים אותו אופן ובלעז קינוקו״לא ויש מפרשים עץ גדול ארוך נתון על עץ מפוצל ובראשו הא׳ של אותו עץ גדול תלוי חבל עם הדלי על גבי הבור וכשממלאין בו מוציא קול גדול כדתנן בתמיד מירי היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור וזה לא התירו אלא במקדש פירש בגמ׳ מאי בור הקר אמר רב יהודה אמר שמואל בור שהקרו על הנביאים והתירוה כלומר דקדקו על הבורות והקרו ולא מצאו בהן צד איסור כדי לגזור עליהן והתירום ואותבינן לשמואל מדקתני לא כל בורות הקירות התירו אלא זה בלבד ואי סלקא דעתך בור שהקרו עליה והתירוה מאי שנא זו בלבד מכל בורות הקורות כל בורות הקורות נמי נשתרו ולא קמא דשמואל אמר רב נחמן בר יצחק בור מים חיים וכן הוא אומר כהקיר בור מימיה וזה בלבד שניא משאר בורות מים חיים כמפורש בהלכה אלא זו בלבד וחמא דרב נחמן בר יצחק (בבא בתרא סד.) לא את הבור ולא את הדות ומפרש בגמ׳ שהבור בחפירה והדות בבנין. (בבא בתרא סג) האומר תנו חלק לפנוני בבור וכו׳ פירוש פשיטא אם אמר חד שכיב מרע יחלוק פלוני בנכסי פלגא ודאי יהבינן ליה אבל אי אמר בהאי לישנא תנו חלק לפלוני בנכסי מהו תא שמע האומר לחברו תנו חלק לפלוני בבור סומכוס אמר אין פחות מרביע סומכוס לטעמיה דאמר ממון המוטל בספק חולקין הלכך מקבל מתנה טוען חצי הוא שלי וחצי הוא שלך ויורש טוען החצי שתודה שהוא שלי אקחנו והחצי שתטעון שהוא שלך אינו כן דלא פירש המוריש תנו לו חצי הבור אלא תנו לו חלק קאמר וכן אעשה אתן לך חלק כל שהוא והוה ליה זה החצי ממון המוטל בספק וחולקין אותו ונותנין לו רביע הבור והכי נמי בכולהו נכסיו יהבינן ליה רביע כי אמר תנו חלק לפלוני מנכסי סתם פירוש בחבית אין פחות משמנה לפי ששתי חביות יש בבור וכשנותן לו רביע החבית יבוא שמינית הבור. בקדירה אין פחות משנים עשר לפי ששלש קדירות יש בבור וכשנותן לו רביע הקדירה יבוא אחד מי״ב בבור בטפיח אין פחות מי״ו לפי שארבע טפיחים יש בבור וכשנותן לו רביע הטפוח יבוא אחד מי״ו בבור וכולן שיעור אחד הוא נותן והרבה פירושים ראינו בזו הברייתא וזה שקרוב לנו. (באלו חוצצין פרק תשיעי במקואות) איזהו טיט היון זה טיט הבורות שנא׳ ויעלני מבור שאון מטיט היון. (שבת עז) בור זינקא בור זה נקי פי׳ נקי שאין מים. (בויקרא רבה) בריש צו מתחלת הספר ע״כ כתיב והקריבו בני אהרן ונתנו בני אהרן וערכו בני אהרן והקטירו בני אהרן אמר משה לפני הקב״ה בור שנוי ומימיה חביבין לעצים חלקת כבוד בשביל בניהן כדתנן כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ומשל גפן לאהרן אי אתה חולק כבוד בשביל בניו וכו׳.
א. [שיפסוואססר בעהעלטער.]
גמ׳ היינו בור והיינו דות – איזהו בור ואיזהו דות והלא אין היכר בין זה לזה ששניהן עמוקין בקרקע ויש בהן מים מכונסין ולמה לי למיתני תרתי.
בחפירה – בקרקע קשה שמחזיק מים בלא בנין.
בבנין – חופרין בור בעפר תיחוח ובונין לו כותל אבנים ומקרי דות והלכך אי תנא בור הוה אמינא ה״מ בור שהוא בחפירה אבל דות שהוא בבנין כעין הבית הרי הוא בכלל בית ואי תנא דות משום דבנין בפני עצמו הוא וחשיב אבל בור לא חשיב וליבטל גבי בית צריכא.
ב גמרא יתיב [יושב היה] רבינא וקא קשיא ליה [והיה קשה לו]: היינו [זהו] בור היינו [זהו] דות! ומה ההבדל ביניהם? אמר ליה [לו] רבא תוספאה לרבינא: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר, ממה דתניא [ששנויה ברייתא]: אחד הבור ואחד הדות בנויים בקרקע, אלא שהבור בחפירה בלבד והדות בבנין. כיוצא בזה מסופר, יתיב [יושב היה] רב אשי וקא קשיא ליה [והיה קשה לו]: היינו [זהו] בור היינו [זהו] דות! אמר ליה [לו] מר קשישא בריה [בנו] של רב חסדא לרב אשי: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה דתניא [ששנינו בברייתא]: אחד הבור ואחד הדות בקרקע, אלא שהבור בחפירה והדות בבנין.
GEMARA: It is related that Ravina once sat and examined the matter and posed a difficulty: A pit is the same as a cistern. Why, then, was it necessary to mention both of them? Rava Tosfa’a said to Ravina: Come and hear a solution to this question, as it is taught in a baraita: Both a pit and a cistern are dug out in the ground; the difference is only that a pit is constructed through digging alone, while a cistern is subsequently finished on the inside by building masonry walls. It is similarly related that Rav Ashi once sat and posed a difficulty: A pit is the same as a cistern. Mar Kashisha, son of Rav Ḥisda, said to Rav Ashi: Come and hear a solution to this question, as it is taught in a baraita: Both a pit and a cistern are dug in the ground, the difference is only that a pit is constructed through digging alone, while a cistern is subsequently finished on the inside by building masonry walls.
הכל
(8) וְצָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ דִּבְרֵי ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא וחכ״א וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ צָרִיךְ וְכוּ׳.: מַאי לָאו בְּהָא קָא מִפַּלְגִי
§ The mishna teaches: And the seller must purchase for himself a path through the buyer’s domain; this is the statement of Rabbi Akiva. And the Rabbis say: The seller need not purchase such a path. What, is it not about this issue, which will immediately be explained, that Rabbi Akiva and the Rabbis disagree?
וצריך – למוכר הבית והחצר לקנות דרך מן הלוקח כדי שילך לבורו ולדותו דברי ר׳ עקיבא. לפי שלא שייר לעצמו כלום אלא הבור והדות בלבד משום דמוכר שמקבל זוזי בעין יפה הוא מוכר:
וחכמים אומר אינו צריך – לפי שאין אדם מוכר דרך בורו: ומודה ר׳ עקיבא היכא דמכר הבית ואמר לו ללוקח הכל אני מוכר לך חוץ מאלו בור ודות שאינו צריך ליקח לו דרך משום דבסתם נמי לא מכר הבור ודות וכי אמר הכי ודאי לטפויי מלתא קאתי ולא מכר הדרך:
ג שנינו במשנה שצריך הקונה ליקח לו דרך, אלו דברי ר׳ עקיבא; וחכמים אומרים: אינו צריך ליקח לו דרך. ומציעים: מאי לאו בהא קא מפלגי [האם לא בנושא זה הם חלוקים],
§ The mishna teaches: And the seller must purchase for himself a path through the buyer’s domain; this is the statement of Rabbi Akiva. And the Rabbis say: The seller need not purchase such a path. What, is it not about this issue, which will immediately be explained, that Rabbi Akiva and the Rabbis disagree?
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.